הגיוגרפיה= אגדות קדושים, בניגוד למילה היסטוריה שמנסה להיות מדויקת ונכונה למציאות, המושג הזה לא מנסה להיות דומה למציאות, זה לא היסטוריה ולא מתיימר להיות היסטוריה. היא נושאת את המוטיבים המרכזיים של חיי הקדוש, היא מעצבת את הפרטים בחייו של הקדוש ומעצבת את אורחות חייו ומהלך חייו על מנת להעצים את הדמות הקדושה שלו. צריך להעצים את הקדוש ולכן בונים לו אורחות חיים שונות לא של אדם רגיל, יש מאפיינים חופפים אתה מציאות אבל באמצע יש העצמה של כל מני פרטים, כי אנחנו בונים את הקדוש כמו שאנחנו רוצים. ההתנסות החווייתית שלי עם הגיבור עצמו היא חלק מההעצמה של אותו קדוש. למשל הוא עזר להיכנס להריון או ריפא מחלות וכו'. בתיקונים של איפרגן (הרנטגן), יש מישהו שמספר סיפורי ניסים, וכותבים את זה בהילולות השנתיות וגם זה נודע להעצים את הקדוש. ריבוי של סיפורי ניסים שמתקיים היום, פולחני קברים, היום. בינואר ההילולה השנתית של הבבא-סלי יש שם עשרות אלפי אנשים, וזה מאפיין של חברה שיש לה בעיות והרציונליזציה לא מצליחה לפתור אותם. לא הרופאים, לא בתי ספר לא פסיכולוגים ולכן אנשים מגיעים לפתור את הבעיות שלהם בדרך הזו. מאפיין נוסף לאנשים שמגיעים להילולות זה שהאנשים שמגיעים צעירים בני 20-30 נתון שלא תואם את המאה הרציונאלית. זה אומר שגדל לנו כאן דור שלישי ורביעי של אנשים שמאמינים בצדיקים. אנשים מגיעים בכל עניין שיש להם ובכל זמן, במיוחד בהילולה השנתית ובמיוחד בימי חמישי ושני. בעיקר צפון אפריקאים, מרוקאים ועדות המזרח.
תכונות הצדיק:
מימד של זמן ומקום- כאשר הוא לא נוכח כאן פיזית הוא בהחלט יכול להיות נוכח כאן. זה שהוא נפטר ונעלם לא רלוונטי, הוא "חיי" איתנו כל הזמן. לא רק שהוא חיי איתנו הוא חיי בכמה מקומות בו-זמנית. קדושים נמצאים בכל הזמנים ובכל המקומות לדוגמא רבי דוד ומשה, ה"ציון" שלו במרוקו וחוץ מזה הוא מגורר בישראל בבית פרטי בצפת והמקום השני בבית כנסת באופקים.
יש כאן תופעה מעניינת שכל אחד מקיים את ההילולה סמוך למועד אצלו בבית או בשכונה. אפילו שהקבר במקום אחר יש כאלה שחוגגים אצלם בבית. רבי דוד ומשה מבצע ניסים ועוזר לאנשים עם בעיות לאורך כל השנים גם היום למרות שהוא נפטר לפני שנים רבות. לאחר הפטירה שלו הצדיק חופשי לעשות מה שהוא רוצה וכך הוא עושה.
קדוש/ גיבור- בתרבות היהודית רוב סיפורי ההגיוגרפיה לא על גיבורי מלחמה, אין סיפורים של מלחמה חוזק שלהם וכד' אבל הם כן מצילים את האנשים והקהילה בזכות הניסים שהם מחוללים והגדולה שלהם בתורה ולא בזכות כוחם. הקדושה היא דבר רוחני ומיסטי ולא של כוח פיזי.
דגם ביוגרפיה של קדוש:
1) לידה- סביב לידת הקדוש תמיד יש אירועים מיוחדים למשל אמא עקרה, אסון שקרה למשפחה או לקהילה ובעקבותיו נולד הצדיק, אירוע של נדר,
2) חיים מיוחדים- אירועים או אגדות מהתקופה שהקדוש היה חי פיסית. תמיד שומעים סיפורי ניסים על הדרך שהוא עזר לקהילה, סיפורים על כך שהיה גדול בתורה כבר מילדות, קשרים שלו עם דמויות היסטוריות. כבר בחייו של הצדיק ניכר בו שיהיה קדוש.
3) פטירת הצדיק- הוא חיי גם אחרי מותו. הוא חיי בין עולם הצדיקים לעולם שלנו. הצדיק מופיע ומבקש מאיתנו בקשות מסוימות וזה מגיע בחלום. אנחנו שומעים על סיפורי ניסים בזמן שהוא חיי וסיפורי ניסים לאחר מותו. לעיתים הוא מבקש שיביאו עצמות קדושים, אפשר להתייעץ איתו בקברו, למשל הרבי מלובוויטש' אפשר לשלוח לו פקס לקבר והוא מקבל תשובה. ביום ההילולה שלו הוא יורד למטה אלינו ומשתתף איתנו בחגיגה, הוא רוצה שנבוא להילולה השנתית והוא שמח כאשר אנחנו מכבדים אותו בנוכחותנו. בהילולה זה היום הכי מתאים לבקש בקשות כי אז הוא נעתר לבקשתנו. יש כאן גם מאפיינים חברתיים מאוד חשובים, בכך שאנשים נוהגים לכבד את הנוכחים באוכל או סוכריות.
4) חפצי הקדוש- לקדוש שחי איתנו לא מזמן אז יש חפצים שלהם: את הבית החדר, גלימה, נעלים וכד'. למשל לאבא של הרנטגן יש גלימה שחורה גדולה ובהילולה השנתית מי שחותם הוראת קבע מקבלים את הזכות ללבוש את הגלימה ואז הקדושה שלו משרה מקדושתה על הלובש. יש שני סוגי חפצים שקשורים בקדוש: דברים שהוא השתמש בהם, חפצים שמקבלים את הקדושה מזה שהם עומדים על הקבר כדוגמת שמן, מים, קמעות וכד'. תמונות שלו גם כן נמכרות כקמעות. יש אירועים שקשורים בצאצאים של הקדוש ואז גם אותם מתחילים להעצים ע"י סיפורים שמספרים עליהם.
יריב חן מדריך תיירים ו טיולי גיבוש
